בּוּל

בּוּלII (v. preced. a. בָּלַל) 1) something kneaded together, a handful, ball, lump. Sabb.67b; 128b ב׳ של מלח a lump of salt. B. Mets.90a ב׳ מאותו המין a handful (fodder) of the same species; v. infra.Pl. בּוּלוֹת, בּוּלִים, בּוּלִין clods, v. next w.Gen. R. s. 13 ב׳ ב׳ של אדמה clods of moist ground. Num. R. s. 2 sand is thrown into the fire ומוציאו בולים and he brings it out as lumps (of glass); v. בּוּלָס 2) fodder. Lev. R. s. 22 (expl. בול הרים Job 40:20); Tanḥ. Pinḥ. 12.